גרסת האתר רגילה גרסת האתר רגילה
הסל נשמר ל 00:00 דקות

קופת !BRAVO

סרטים

הקרנת הצגה יבגני אוניגין בהפקת תיאטרון וכטנגוב ושיחה עם מלחין ושחקני ההצגה

ארכיון תאריך: 20 מאי 2017

משך: 3 שעות וחצי, כולל הפסקה

משך ההקרנה: 3.5 שעות עם הפסקה, כולל שיחה עם שחקנים ויוצרים ( מפגש עם תרגום סימולטני לעברית באוזניות) 
 הקרנה עם כתוביות בעברית ובאנגלית


הזדמנות חד-פעמית לצפות בגרסה המצולמת של הצגת התיאטרון "יבגני אונייגין" בהפקת תיאטרון וכטנגוב ושיחה עם שחקנים ויוצרים

מדובר באחת ההצגות המשובחות ביותר של התיאטרון הרוסי המודרני, בהשתתפות טובי השחקנים.

רימס טומניס – המנהל אמנותי של התיאטרון ואחד הבמאים המובילים ברוסיה – ללא ספק הפיח רוח חדשה בתיאטרון שאמנם נחשב לאחד המובילים הן ברוסיה והן מחוצה לה, אך בשנים האחרונות היה שרוי במעין תרדמת. טומינס הצליח לעשות זאת מבלי לעורר זעזועים ומהפיכות. הוא בסך הכל ניער את האבק והחזיר לחיים את האופי והסגנון המיוחדים שתמיד היו סימן ההיכר של התיאטרון הנודע.
כל הרפרטואר הנוכחי של צוות וכטנגוב, בין אם בבימוי טומינס עצמו או במאים אחרים, מדבר בשפה אחידה ומסוגננת. בכולם ניתן לזהות מיד את צורת ההגשה הגרוטסקית, את התנועה המלוטשת והמדויקת של שחקנים על הבמה, את התרוממות הרוח אפילו ברגעים הטרגיים, - בקיצור, כל אותם הניואנסים בהם דגל וכטנגוב האגדי וספק אם נראו על הבמה בהיקף כזה מאז לכתו.

טומינס הצליח למצוא ביטוי בימתי מדויק לשפה הייחודית של פושקין – קלה ואירונית, אך יחד עם זאת, עדינה. הטקסטים מרחפים באוויר ועוברים משחקן לשחקן בצורה חלקה כל כך שלעתים נדמה שכל הרומן מסופר על ידי אדם אחד במגוון קולות. העובדה שחלק מהדמויות מגולמות ע"י מספר שחקנים בו זמנית, רק מחזקת את התחושה.

השחקנים מצליחים להימנע מהפאתוס התיאטרלי ומ"דיקלום" שירה. פושקין נשמע חגיגי, מלא השראה ומלודי, כאילו הוא עצמו מספר את הסיפור. טומינס עשה עבודה מעמיקה ולמעשה, "הציל" את צוות ההצגה מסטיגמות רבות של עולם התיאטרון. הרגשה כזאת של קלילות ופשטות הינה נדירה בעולם השירה הקלאסית.

גם מרחב הבמה הותאם לסגנון ההגשה. בתיאטרון וכטנגוב מייחסים חשיבות רבה לתפיסת החלל, לעיצוב הבמה ולאמצעים התיאטרוניים הנלווים ובהם המוזיקה, התאורה והתלבושות. טומינס שיכן את אונייגין בסביבה מינימליסטית, - דבר שמאוד לא אופייני להצגותיו הנודעות בדרך כלל בתפאורה עשירה וססגונית. הבמה כמעט ריקה, פריטים בודדים מצורפים מעת לעת, רק מספר עמודים בצדדים ומראה ענקית ברקע המשקפת ללא הרף את המתרחש מעניקים תחושה של גודל, רב-ממדיות ומסתורין. המראה מטושטשת קלות, כך שלעתים לא ברור האם הכל מתרחש באמת או שמה מדובר במציאות מדומה, בעולם אחר בו מתהלכות הדמויות. לעתים המראה זזה ויוצרת אפקט של סחרור ותנועה לא מובנת. התפאורה יוצרת עומק והמוזיקה משתלבת בטבעיות.

זירת ההתרחשות של המחזה היא אמנם העולם הנסתר והמשונה מאחורי המראה, אך הכל מוצג בו בעידון ובנימה הומוריסטית. הנה אונייגין מרוקן בזו אחר זו את כוסות היין המוגשות לו על ידי בני משפחת לארין, והנה, כעבור שנים, טטיאנה יחד עם בעלה לעתיד מלקקים את הריבה מכפיות העץ הגדולות... הנה אונייגין מנסה לדקלם באופן גס ושלומיאלי משהו את מכתבה של טטיאנה ואילו הבנות על הבמה קוטעות אותו וחוזרות על הטקסט האלמותי "כמו שצריך", כמזכירות לקהל את הקלאסיקה שאף דובר רוסית לא יכול לשכוח, - עד כדי כך טבועות בזיכרון ובנפש המילים של האישה המאוהבת המבכה את אובדנה – אותן המילים שכל נערה מתבגרת ידעה לדקלם בשיעורי הספרות בבית הספר.

טומינס מצליח בגאונות של אמן על להעביר את האמת החדה של פושקין כבאבחת חרב, מבלי להוזיל אותה על ידי "טריקים" של תיאטרון מודרני, לשבור את השבלוניות של ההגשה ה"קלאסית" מחד ולהשאיר את מלוא הרגש והכוח בנוכחות מלאה על הבמה מאידך. ביד רמה ובנחישות הופך הבמאי את השירה לפרוזה של החיים עצמם, מוותר על הקלישאות, אך משאיר את הליריות הקסומה של המקור, את העצב, האהבה והיופי של פושקין.

המחזה הוצג בהצלחה בפריז, בארצות הברית ובקנדה, וזכה לתגובות נלהבות גם בקרב קהל שאינו דובר רוסית. 


 

גילית שגיאת כתיב? סמן טקסט באמצעות העכבר ולחץ Ctrl+Enter